פדגוגיה דואלית-הומניסטית

השיטה הדואלית אוחזת באופן אימננטי ברעיון של איכות פדגוגית הנובעת מהחיבור בין למידה עיונית ללמידה מהתנסות, והיוצרת זיקה שיטתית ומתמשכת בין בית הספר לעולם ה"אמיתי". שיטה זו מחברת בין עולם ההשכלה הכללית לבין הידע המעשי שנוצר ומתגבש כל הזמן בעולם העבודה, החברה והתרבות.

ביסוס תיאורטי

הגדרתו של החינוך היוצר כחינוך דואלי הומניסטי מזמין את שני התיאורטיקנים דיואי ופררה לשכון תחת תפיסה חינוכית אחת הרמונית.

דיואי , מבחינת דיואי מטרת החינוך היא צמיחה שמביאה לצמיחה נוספת.

דיואי הציב את ההתנסות במקום מרכזי בחינוך, לפי דיואי יש לפחות שני מאפיינים חשובים להתנסות: האחד הוא הדגש על משמעות ועל רגש אצל האדם החווה. השני, התנסות היא חברתית ותרבותית. דיואי האמין שעל ההתנסות להיבנות על התנסות קודמת, אך בה בעת לכוון את תלמידיהם לעבר יעד נשגב יותר מזה שאליו כבר הגיעו. מעבר לחשיבות ההמשכיות, נדרשת כאמור משמעות להתנסות, המושגת ע"י פעולת גומלין בין התלמידים למושא לימודם – דבר שהוא נקודת תורפה בחינוך המסורתי והישן.

פריירה ייחס לדיאלוג משמעות הרבה יותר עמוקה, מבחינתו לכל אדם ולכל קבוצה יש משהו, ויותר ממשהו, משמעותי להגיד על העולם. גם למורה, אך גם לתלמידיו, יהיו מי שיהיו. חשוב שהמורה ילמד, יורה, אך חשוב גם שהתלמידים יגרמו למורה לחשוב מחדש, ללמוד מחדש את הידע שהוא מביא להם. ודבר זה יתכן רק בפדגוגיה דיאלוגית.

השילוב בין השניים מבטא את הלמידה דואלית הומניסטית, הרואה בחינוך את ההתפתחות של האדם, אך לא מטילה על האדם להתקדם בכוחות עצמו בלבד, אלא שמה את האחריות להתפתחות של האדם בתוך דיאלוג עם החברה שלו.

השיטה הדואלית

השיטה הדואלית אוחזת באופן אימננטי ברעיון של איכות פדגוגית הנובעת מהחיבור בין למידה עיונית ללמידה מהתנסות, והיוצרת זיקה שיטתית ומתמשכת בין בית הספר לעולם ה"אמיתי". שיטה זו מחברת בין עולם ההשכלה הכללית לבין הידע המעשי שנוצר ומתגבש כל הזמן בעולם העבודה, החברה והתרבות.

החינוך ההומניסטי

החינוך ההומניסטי מבוסס על תפיסת עולם שלמה ועמוקה, המתייחסת לבני אנוש כאל תכלית, מתוך חתירה למימוש האדם וחירותו. התרבות הבית ספרית בחינוך ההומניסטי מכוונת לטיפוח רב- ממדי של אישיות התלמידים, לפיתוח אקלים חברתי של מוגנות והגינות, פיתוח גישה קהילתית ומעורבות חברתית, פיתוח אינטלקטואלי של התלמידים, שימוש בסוגים שונים של דיאלוג עם התלמידים, פיתוח דרכי הוראה שבהן הדעת היא אמצעי לפיתוח האנושיות, להבטחת תשתית פיזית בטוחה ומסבירת פנים, ולטיפוח אישיותי ומקצועי של סגל המורים.

דילוג לתוכן